חסידות על שמואל ב ו:ה

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וגו'. אלו הארבעה מינים רומזים על גודל השלימות והם בצורת אדם וכן הם כל הגוונים שהעמיד השי"ת בזה העולם הכל בצורת אדם ורומזים נמי על החיים שהוא בהשורש כי כמו שהחיים הוא בשורשו כך מתפשט מזה גוון בזה העולם. והנה על אתרוג אמרו ז"ל שדר באילנו משנה לשנה וזה מורה על גודל שלימות הנמצא בו שיכול לסבול כל מיני התחלפות ושינוי הזמנים מה שאין זאת בהטבע של זה העולם. כי כפי טבע העולם הוא כל מילי דמעלי להאי קשה להאי. הרי שהשלימות של אתרוג הוא חזק יותר מן הטבע והנה האדם צריך תמיד לקבל שמירה והגנה מדברים הנמוכים הימנו כענין שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם למחסה וגו' מזרם וממטר וגו' הרי שהאדם צריך לדברים הנמוכים שיסככו עליו להגין בעדו מזרם וממטר. וכל הברואים הנמוכים מצורת אדם אינם צריכין כ"כ שמירה והגנה כמו האדם. והוא מאחר שעיקר תכלית השלימות הוא דוקא גבי צורת אדם ותמן דשלימותא אשתכח תמן דחילו אשתכח (זוה"ק יתרו עט.) וכמו שמצינו בגמ' (חגיגה ה) שקיל הנך דלא מטין ושביק הנך דמטין וכו' כי כל מה שיש בו יותר שלימות צריך לשמירה ביותר כי עלול בנקל להפסד לכן כל הדברים שאינם מגיעים לעולם ליותר שלימות ממה שיש להם ביום הולדם כמאמרם ז"ל שור בן יומו קרוי שור לזה אין צורך נמי לכ"כ הגנה ושמירה. משא"כ הצורת אדם כשנולד אין בו דעת. רק אח"כ נשלם אצלו הדעת כל פעם ביותר שלימות. לזה צריך בכל פעם לקבל הגנה ושמירה ועצות מכחות החזקים של ברואים הנמוכים הימנו ע"ד הכתוב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמנו וגו'. והנה אתרוג אחר כל גודל שלימות הנמצא בו שיכול לסבול כל מיני התחלפות ושינוי הזמנים ואינם פועלים בו שום הפסד. על כל זאת מצינו בו אתרוג קשיא ליה ידא (ר"ה ט"ו.) כי משמוש היד יכול לפעול בו הפסד אף אחר כל שלימותו ובזה מלמד זאת המצוה של אתרוג שידע האדם ברור אשר גם אחר כל שלימותו הנמצא בו מחמת אותו השלימות בעצמו צריך לגודל שמירה לבלתי יקבל לידו שום כח רק שימסור הכל בחזרה להשי"ת כי לית דחילו אלא באתר דשלימותא אשתכח. וכל מי שיש לו יותר שלימות צריך ליראה ביותר וזאת היראה היא השמירה וההגנה כדכתיב יראת ה' היא אוצרו. וכפת תמרים רומז נמי על גודל השלימות כי הוא בצורת אדם כדאיתא במדרש (לך מא) התמר הזה יש לו תאוה וכו' ויש בו זכר ונקבה וכו' וכדאיתא בזוה"ק (שמות ח:) בכל עץ דא יריחו עיר התמרים וכו' היינו כי עץ הוא בעוה"ז לבוש לתפלה בקביעות וכל עץ מורה על הכלל של כל התפלות וזהו כל עץ זה יריחו עיר התמרים כי תמרים רומזים על האחרית ותקוה שיהיה עולה מכל התפלות של ישראל. וענף עץ עבות הוא כדאי' בזוה"ק (ויחי רכ) דאחיד לכל סטרא היינו שרומז על הנהגתו ית' המאחד את כל ההפכיים. וערבי נחל רומזין על גודל המחזיק שיש בהם לעצור ולצמצם א"ע לבל יתגלה מהם אפילו שום צמיחה ובאלו הארבעה מינים צריכין לנענע מעלה ומטה ומוליך ומביא ובזה מעוררים כל מיני שמחה וזהו שאמרו על ומנענעים בלולב ומנענע הוא כלי שיר כדכתיב (שמואל ב' ו') ובמנענעים ובצלצלים וגו' וזה מורה על התעוררות שמחה: